סָבְתָא מִרְיָם וְסַבְתָּא לֵאָה
שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה לְלֹא יְמֵי "שִׁבְעָה".
עֶרֶב שָׁבוּעוֹת פְּרֵדָה אַחֲרֵי פְּרֵדָה,
שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית בְּתוֹךְ שָׁנָה וּמַחֲצִית.
יַלְדוּת שְׂמֵחָה מְלֵאָה בְּאַהֲבָה
בִּכְפַר הָרֹאֶ"ה וְכָאן – בַּשְּׁכוּנָה.
כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁתַּיִם נִפְגָּשׁוֹת צְרוֹרוֹת שֶׁל בְּרָכוֹת
זוֹ עַל זוֹ הָיוּ מַמְטִירוֹת.
כַּמָּה הַעֲרָכָה וְאַהֲבָה
בֵּין שְׁתֵּי הַסָּבְתוֹת
שְׁנֵי עוֹלָמוֹת – נִדְמוּ כְּסוֹתְרִים
אַךְ בְּתוֹכִי שְׁלוּבִים בְּהַרְמוֹנְיָה שְׁלֵמָה
עֲטוּפָה בְּאַהֲבָה.
מִתְגַּעְגַּעַת
וּבְיָמִים נוֹרָאִים שֶׁל אַזְעָקוֹת וְיֵרוּטִים
שֶׁל אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, יְרִיּוֹת וַאֲבָנִים
בִּשְׁכוּנוֹת וּבְעָרִים,
כְּשֶׁהַכֹּל מִסָּבִיב כָּל כָּךְ מַכְאִיב
אֲנִי נִזְכֶּרֶת בַּבְּרָכָה הַשְּׁגוּרָה שֶׁל סָבְתָא לֵאָה
וְאוֹמֶרֶת אוֹתָהּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה:
"תִּחְיוּ וְתִזְכּוּ וְתַאֲרִיכוּ יָמִים וְשָׁנִים
וּשְׁמִיטִים וְשֻׁלְחַנְכֶם לֹא יֶחְסַר
וַה' יַצִּיל אֶתְכֶם מִכָּל צָרָה וּ(מְ)צוּקָה,
אָהְדִי וּבַעֲדִי (בְּחַיַּי וּלְאַחַר לֶכְתִּי)".
אֹמֶן.