יֵשׁ יָמִים וְהַחַיִּים נִדְמִים כְּבֵית מְשֻׁגָּעִים,
לְאַט לְאַט מְחַלְחֶלֶת הַתּוֹבָנָה שֶׁאֲנִי חַיָּה בְּתוֹדַעַת סַכָּנָה,
עַל אַף שֶׁזֶּה חָשׁוּב וּמַשְׁאִיר אוֹתִי דְּרוּכָה,
זֶה כָּל כָּךְ מְעַיֵּף וְגַם לֹא מוֹתִיר מָקוֹם
לְדַמְיֵן לִיצֹר לַחֲלוֹם לִנְשֹׁם.
הֶחְלַטְתִּי שֶׁמֵּעַתָּה אֲנִי מְשַׁנָּה אֶת הַשִּׁיטָה,
עַל אַף הַחֲרָדָה הַמַּתְמִידָה הָאֹזֶן הַכְּרוּיָה וְהָעַיִן הַפְּקוּחָה
מֵהַיּוֹם, לְפָחוֹת אֲנִי מְנַסָּה
לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל יְלָדִים,
לֵהָנוֹת מֵהָרִגּוּשׁ לִזְנֹחַ אֶת הַפַּחַד
לְחַבֵּק אֶת הַחַיִּים וּמָה שֶׁאֶפְשָׁר מֵהֶם לָקַחַת.
בִּמְקוֹם לְדַמְיֵן אֵיךְ מִתְרַסְּקִים בִּנְסִיעָה עַל רַכֶּבֶת הֶהָרִים,
רַק לַעֲלוֹת וְלִצְרֹחַ עַד שֶׁצְּרוּדִים.
בַּמְּכוֹנִיּוֹת הַמִּתְנַגְּשׁוֹת מִצְּחוֹק לְהִקָּרַע
כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַמִּפְגָּשׁ הַבִּלְתִּי נִמְנָע.
לְהַאֲמִין לְבוֹא הַטּוֹב וְלֹא לַחֲשֹׁשׁ לְבוֹא הָרַע.
לְהִתְפַּעֵם מוּל הָאוֹרוֹת הַמְּרַצְּדִים
לִרְקֹד חָפְשִׁי לִצְלִילֵי הַחַיִּים
לַעֲלוֹת, לָרֶדֶת, לַעֲלוֹת,
לְהֵרָטֵב, לָלֶכֶת לְאִבּוּד, לְגַלּוֹת
לְהַגְשִׁים, לְחַפֵּשׂ, לִמְצֹא
וּלְאַט אוֹ לָמָּה לֹא,
מַהֵר לְהִתְגַּלּוֹת.
מִפַּארְק הַשַּׁעֲשׁוּעִים,
כְּדַאי לָצֵאת קְצָת לִפְנֵי שֶׁסּוֹגְרִים כְּשֶׁהָאוֹרוֹת עֲדַיִן מְאִירִים
וְהַכֹּל שׁוֹקֵק וּמָלֵא בַּאֲנָשִׁים. כָּךְ גַּם בַּחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים
מִמְּסִבָּה לְעוֹד סִבָּה לִמְסִבָּה וּמָה יִהְיֶה כְּבָר הַדָּבָר הַבָּא?
לֹא הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת גְּרַנְדְּיוֹזִי וּמְפֹאָר
זֶה הַכֹּל עִנְיָן שֶׁל גִּישָׁה בְּרִיאָה
הֲרֵי כְּכָל שֶׁנּוֹפְלִים עָמֹק לִתְהוֹמוֹת
בְּרֵרַת הַמֶּחְדָּל הִיא אַחַת: לַעֲלוֹת.
לְהֵיטִיב לִדְבֹּק בַּהֲנָאוֹת
וּלְהוֹדוֹת עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
וְגַם כְּשֶׁקָּשֶׁה,
לְחַכּוֹת לְיָמִים יוֹתֵר טוֹבִים.
וּלְסִכּוּם, מִשְׁפָּט אֶחָד קָצָר
עוּפוּ עַל הַחַיִּים עַכְשָׁו, אַל תְּחַכּוּ לְמָחָר.