תִּקְרְאוּ לָזֶה אֱמוּנָה אוֹ אוּלַי אֱלֹהִים
תִּקְרְאוּ לָזֶה אֵיךְ שֶׁאַתֶּם רוֹצִים
תִּקְרְאוּ לָזֶה הִזְדַּמְּנוּיוֹת
אוֹ לִקְצֹר אֶת הַפֵּרוֹת,
תַּחְשְׁבוּ שֶׁזֶּה בִּזְכוּתְכֶם
אוֹ אוּלַי בִּזְכוּת אֲנָשִׁים טוֹבִים,
תַּאֲמִינוּ שֶׁזֶּה מַעֲשֵׂה נִסִּים
אוֹ שֶׁתַּסִּיקוּ שֶׁכָּךְ טֶבַע הַדְּבָרִים,
לֹא בֶּאֱמֶת מְשַׁנֶּה
הָעִקָּר, אַתֶּם יוֹדְעִים
הַשְׁאִירוּ רְוָחִים.
כְּשֶׁמְּמַלְּאִים אֶת הַחֹרִים
בְּמַצְפּוּן, בִּכְעָסִים, בִּכְאֵבִים,
בְּהַאֲשָׁמָה עַצְמִית אוֹ בְּחִפּוּשׂ אֲשֵׁמִים
כָּךְ לְאַט מִבְּלִי מֵשִׂים,
נוֹצַר שָׁם חֹמֶר דָּבִיק וַחֲסַר חַיִּים
שֶׁמּוֹשֵׁךְ לְמַטָּה כָּל מָעוֹף וּצְמִיחָה
כָּזֶה שֶׁלֹּא נוֹתֵן סִכּוּי לַהַצְלָחָה.
הַשְׁאִירוּ מָקוֹם,
אַל תְּמַלְּאוּ בְּרָצוֹן עַז מִדַּי
אוֹ בַּעֲבוֹדָה עַד בְּלִי דַּי.
אַוְרְרוּ אֶת הַחֹרִים,
אַפְשְׁרוּ מַשַּׁב רוּחַ נָעִים,
הַקְשִׁיבוּ גַּם לְקוֹלוֹת אֲחֵרִים.
כִּי בְּדִיּוּק שָׁם, בָּרְוָחִים
מִתְגַּלָּה אֱמֶת בְּרוּרָה וּפְשׁוּטָה
לְלֹא מַאֲמָץ, נְטוּלַת חֲרָטָה.
וּכְשֶׁהַלֵּב נִרְגַּע מִמְּתָחִים
אָז מִבֵּין הַחֲרִיצִים
בּוֹקֵעַ הָאוֹר שׁוֹפֵעַ הִזְדַּמְּנוּיוֹת,
וּמֵרֶגַע שֶׁהִצְלַחְנוּ בֶּאֱמֶת לְהַרְפּוֹת,
מִתְגַּשְּׁמִים הַחֲלוֹמוֹת.
וְזֶה בְּדִיּוּק הָרֶגַע –
שֶׁבּוֹ הַכֹּל יָכוֹל לִקְרוֹת.